ארועים מתוכננים  |  הטלפון של מזכירות בית יהושע 09-8997267  |  
 


תפילות חגי תשרי
בבית הכנסת תשע"ח


להורדת המועדים לחץ כאן 

התחברות לחברים

 

 

 

דוד ברטמן

 ברצוני לספר לכם כיצד התגלגל אדם לבית- יהושע. אדם שחי בוינה בירת אוסטריה עם משפחתו, אבא פרידריך, אמא הילדה, אחות מריאנה והוא עצמו ארנסט. משפחה שמעולם לא שמעה על פלסטינה, לא על יהדות ובודאי לא על ציונות. משפחה מתבוללת לחלוטין.. שלושה דברים אהב ארנסט: מוסיקה, קריאה וצילום. שנים רבות למד נגינה בפסנתר, הרבה לבקר בקונצרטים ובאופרות והרבה לקרוא בספרים. לא פעם השתמט מבית-הספר ובילה את הבוקר בספריה.

 ארנסט ספג את התרבות של ארצו בכל רמ"ח איבריו. הוא הכיר את המוסיקה, את הוגי הדעות הסופרים והמשוררים. תרבות שליוותה אותו עד סוף ימיו.

 בגיל 16 התקבל לעבודה אצל צלם על מנת ללמוד את מקצוע הצילום. ארנסט היה נער מתבודד. הוא לא היה זקוק לחברים כי תמיד העסיק את עצמו בתחביביו.

 מי שקטע את חלומותיו היה אדולף היטלר . ב- 1938 נכנסו הנאצים לאוסטריה,והזכירו למי שלא זכר, את יהדותו. גזרות רבות נחתו על היהודים ואחת מהן הייתה שאסור לאוסטרי להעסיק יהודים. ארנסט נפרד מחנות הצילום כשמצלמה אחת צמודה לגופו.הגרמנים אוהבי הנקיון אילצו את היהודים לנקות את המדרכות בעזרת מברשת שיניים. ארנסט היה בין המנקים.

 ההורים חיפשו דרכים להמלט מאוסטריה. את ארנסט הם רצו להבריח לפלסטינה (אז הם כבר שמעו עליה), בשביל עלית הנוער הוא היה מבוגר מדי ואז תמורת סכום כסף גדול, הם צרפו אותו לקבוצה שהתארגנה לעליה לארץ. בגבול וינה עכבו אותם במשך שלושה שבועות ואחר כך החזירו אותם לביתם.

 הנסיון השני היה מוצלח יותר וארנסט הצליח להגיע לארץ בעליה בלתי ליגלית דוקא עם תנועת "ביתר". אחותו מריאנה הועברה לדנמרק וההורים היגרו לארץ היחידה שהסכימה לקבלם – לסין.

 ב- 1938 הגיע ארנסט לארץ עם עוד כמה מאות פליטים. הם עגנו בנתניה והורדו לחוף. כל אחד קיבל לחמניה ותפוז ומהר התארגנו לפזרם בכך בארץ. אבל האנגלים, שלא כל כך אהבו את העולים, גילו אותם והחל מרדף. בדרך לא דרך הגיע דוד למשפחה בתל-אביב כשהמצלמה עדין צמודה לגופו.

 בהיותו בארץ שמע על הקיבוץ וזה הקסים אותו. לבקשתו שלחו אותו לקיבוץ בחדרה. בקיבוץ זה ישבו חברי תנועת "עקיבא" שהתכוננו לעלות על הקרקע ולבנות קיבוץ חדש.

 כשהגיע ארנסט לקיבוץ קיבל אותו בשער החבר מרצל זינגר. אבא של נפתלי, שהיה אז מזכיר המשק. "אין אנחנו זקוקים לך. חזור לתל-אביב". אמר לו מרצל. "אחזור אם תתן לי כסף לאוטובוס" ענה ארנסט. למזכיר לא היה כסף וכך נשאר הנער בקיבוץ בחדרה.. "מה שמך?" שאל המזכיר. ארנסט חשב שאם הוא יגלה את שמו האמיתי לא יקבלו אותו ואז הוא אמר את השם הראשון שעלה בדעתו "דוד" ומאז הוא דוד.

 דוד היה רזה וצנום ומעולם לא התנסה בעבודה פיסית. אבל כאן בקיבוץ שלחו אותו לעבוד בפרדסים לחפור תעלות ובורות להשקייה. עבודה מפרכת מאד. המזון האהוב עליו, כמו על כולם, היה לחם וחלבה.

 באוגוסט 1938 עלו חברי "עקיבא" למקום הקבוע שלהם – בית-יהושע. במסגרת חומה ומגדל הוקם המחנה במשך לילה אחד.גם כאן לא היו החיים קלים, עבודה קשה, מגורים באוהל, מכת יתושים, אוכל דל וסכנת חיים מהערבים שהסתובבו בסביבה.

 לאט לאט הלך הקיבוץ והתפתח. נבנו בתים ונוצרו ענפי חקלאות שונים. דוד היה עוף מוזר בקיבוץ, בערבים, נהג לשבת לבדו ליד הרדיו היחיד ומאזין למוסיקה קלאסית. כל האוירה בקיבוץ שהייתה אווירה מסורתית הייתה זרה לו אבל הוא התיחס בכבוד לכל המנהגים – אף פעם לא היה אנטי.

 בקיבוץ אהב במיוחד לעבוד עם הסוסים.הוא התמסר אליהם ללא גבול. על מנת ללמוד על בעלי חיים אלה, שאל מהוטרינר ספר על סוסים והעתיק את כל הספר למחברות בשפה הגרמנית כמובן, כי עד סוף ימיו לא שלט היטב בעברית. פעם חלתה סוסה והיה צורך לתת לה אנטיביוטיקה. דוד הלך כל בוקר ברגל לתל-מונד לוטרינר על מנת להביא את התרופה.

 דוד חרש עם הסוסה במטע הבננות. הלוך ושוב הלך בין השורות כשהוא שר בקולי קולות אריות מתוך אופרות. גם בקיבוץ הגיעה הקידמה ובמקום לחרוש עם סוס קנו כלי עם מנוע שנקרא פרייזר. דומה למכסחת דשא ובמקום לחרוש עם הסוסים הוא חרש בפרייזר.

 הסוסה האהובה עליו הייתה זריזה. סוסה יפמ ולבנה. בזמן ההמלטה מתה האם ודוד טיפל בה וגידל אותה והיא ראתה בו את אימה. כשגדלה החל לעבוד איתה בשדות אבל כשקנו את הפרייזר חבר אחר עבד עם זריזה. יום אחד נתקעה המחרשה במפסעה של הסוסה והיא סרבה לזוז. כל מאמציהם של החברים היו לשוא. בלית ברירה הזעיקו את דוד. הוא ירד לשדה נעמד לידה ליטף אותה ואמר "זריזה בואי". זריזה החלה ללכת אחריו, הולכת וצולעת הולכת וצולעת. כשהגיעו למחנה של הקיבוץ הסתדרו החברים בשתי שורות לראות במחזה, דוד הולך וזריזה אחריו.

 עם כל הקשיים והמוזרויות אהב דוד את חיי הקיבוץ. הוא עשה את עבודתו נאמנה. לעולם לא השתמט ולא עורר בעיו. עם גמר העבודה, היה מתרחץ, לובש בגדים נקיים ויושב ליד הרדיו היחיד שהיה אז בקיבוץ ומאזין למוסיקה.

 

 

[חזרה למעלה]      [הוספה למועדפים]       [מפת האתר]       [יצירת קשר]