ארועים מתוכננים  |  הטלפון של מזכירות בית יהושע 09-8997267  |  
 


תפילות חגי תשרי
בבית הכנסת תשע"ח


להורדת המועדים לחץ כאן 

התחברות לחברים

 

                                                          מנחם טרייבר

מנחם טרייבר נולד ב-27 ביולי 1914, ד' באב התרע"ד, בעיירה טורקה בפולין. בנם של חוה ואברהם ז"ל ואח בכור לאריה וליהודה ז"ל.

משפחתו הייתה משפחת בנאים דתית וכבר בילדותו עזר לשאת בעול הפרנסה ויצא לעבודה. הוא הצטרף לתנועת הנוער עקיבא, יצא להכשרה חקלאית בקרקוב, ומשם הגיע לארץ בעליה בלתי לגאלית, באניית מעפילים קולרדו, שעל סיפונה היו 200 איש ששטו שבועות בים. חלק מהמעפילים ומנחם ביניהם, ירדו בשבי ציון, האחרים נתפסו על ידי הבריטים. מנחם הגיע לארץ ישראל ברגע האחרון ממש לפני תחילת מלחמת העולם בשנת 1939. כל משפחתו, הוריו ואחיו נספו בשואה.

בשנת 1942 נשא לאישה את מינה לבית טלר, ונולדו להם שלושה בנים, יגאל אברהם ובצלאל. מנחם היה מבוני הקיבוץ בית יהושע וממעצבי דמותו, ומאוחר יותר מבוני המושב, תרתי משמע, גם מראשוניו וגם עסק בבניית הבתים עצמם. במקצועו היה מנהל חשבונות, ועבד שנים רבות במשרד החקלאות, ואחר-כך בסניף הדואר של בית יהושע.

מאז ומתמיד היה מעמודי התווך במושב ומעורה בכל חיי המושב. הוא היה חקלאי והיה מזכיר המושב במשך מספר שנים. בית הכנסת היה מרכז חייו. היה חבר בוועד המושב ולימד דורות רבים את הקריאה בתורה, את הנחת התפילין וכל מה שקשור לבר המצווה. הוא היה הבדחן של פורים, בקידוש המיוחד שלו, והוא היה החזן של 'הנני העני ממעש' ו'כל נדרי' של יום הכיפורים.

 

מנחם הלך לעולמו ב-14 במרץ 1998, בשבת ט"ז באדר תשנ"ח.

 

שלמה מלר, כתב שיר לזכרו, אותו הקריא בגילוי המצבה, 19.4.98 כ"ג בניסן תשנ"ח

 

מניו,

הגעת לארץ עם המון אמונה

בעשר אצבעות עסקת בבניית מדינה,

בנית בתים, רפתות ולולים

יבשת ביצות ושתלת עצים.

אספת סביבך המון חברים,

עבדת בשביל הלחם וזו לא מליצה

עסקת גם בתפקידי אבטחה ושמירה

תמיד נתת הכל,

ומעולם לא ביקשת תמורה

תמיד בדרך הישר ועל פי התורה

 

בעמדך אל נוכח ארון הקודש

בקולך הערב לב הרקיע פלחת

לימדת את כל בני הנוער מפטיר והפטרה

לכולנו הבטחת שנגיע רחוק,

אם נשמור רק אל אי אלו מצוות:

תפילין להניח ושמע ישראל

יספיק בינתיים עד שנתרגל,

אבל אנחנו נשארנו תקועים

עם הרבה הבטחות וגם קצת חטאים.

אתה בשלך בשלווה ובנועם

מסביר מחדש ומוסיף עוד נדבך

לא עשינו כל רע ועוד נמצא פתרון ותשובה...

אך עתה מכל זה לא נשאר דבר

מלבד זיכרון קולך ודמותך

ובבית כנסת כסא ריק מיותם.

 

ואנו בגרנו וחלפו השנים

ושוב אותנו מלמד ומוביל לתורה והפטרה, כחתנים,

משפחות הקמנו והגלגל על עצמו חוזר

ואתה בשלך בטוב לב ובחיוך שופע,

מקבל כל "גבר" זב חוטם שלמצוות מגיע

ואתה מקליט את הכל בקולך הערב

לא מוותר על פסיק או טעם.

וכך אין אחד במושבנו

במשך שישים שנה שלא עמד לפניך בזמן קריאת התורה.

 

בשנים אחרונות, שאלת שוב ושוב 'מה עשינו רע?'למה לנו מגיע?....

הרי בנינו מדינה וזכינו לתקומה"

ואתה לא נתמזל לך, לא זכית לבריאות טובה

נשאת בראש מורם את הסבל,

ובפנים בוטחות הבטת בעיני אנשים

ואת אור השמש וזיו העולם ראית.

כאן בגבעה זו ביקרת אין ספור פעמים

הספדת תמיד את כל החברים

ובקולך הנעים אמרת:

"

לא יכולת ללכת אך רצית להיות בכל אזכרה,

ללחוש מלת עידוד ולהביע תקווה,

ואנו עמדנו נפעמים מן הכוח אשר באמונה.

וכיום קשה צער הבנים והרעיה

הביתה חזרו בקריעה מקורעת

ואותך עזבו לנצח נצחי השקיעה

ובגופך קידשת את אותה אמה.

מניו, מה נאמר יש עוד הרבה לספר...

לנוף, לכולנו תמיד תמיד תהיה חסר....

 

 

 

 

[חזרה למעלה]      [הוספה למועדפים]       [מפת האתר]       [יצירת קשר]