ארועים מתוכננים  |  הטלפון של מזכירות בית יהושע 09-8997267  |  
 


תפילות חגי תשרי
בבית הכנסת תשע"ח


להורדת המועדים לחץ כאן 

התחברות לחברים

 

לאה (אשבל) ברטמן

 

נולדתי בשנת 1929 למשפחה שמנתה 12 ילדים. שמונה בנות וארבעה בנים. אני הייתי השמינית במנין. אצלנו התהפכו היוצרות – אמא עבדה ופרנסנה את המשפחה ואבא ניהל את הבית. גידל את כל הילדים, בישל ודאג לנו מכל הבחינות. הסיבה לכך הייתה שאבא היה כבד שמיעה והוא לא השתלב בשום עבודה. אמא, שהתחנכה בנעוריה באנגליה וידעה את השפה האנגלית על בוריה, עבדה כמזכירה בבית-החולים הממשלתי במגרש הרוסים. אף על פי שאמא השתכרה די טוב, זה אף פעם לא הספיק למלא את כל הצרכים של כל הילדים. בכל זאת היה זה בית שמח מאד ועד היום הזיכרונות הנעימים שלנו הם מתקופת ילדותנו.

הבנים למדו בחדר ובישיבה והבנות למדו בבית-ספר אוולינה דה רוטשילד כשרוב הלימודים התנהלו בשפה האנגלית. למזלנו, הייתה לנו תלבושת אחידה כך שלא הבחינו בין ענייה לעשירה.

מכיוון שבית הספר היה מיסודה של משפחת רוטשילד ששכנה באנגליה, אסור היה לנו להשתייך לתנועה ציונית. בכל זאת, בסתר, הצטרפנו כמה בנות לתנועת "עקיבא" שהייתה פעילה אז בירושלים, אהבנו לבוא לקן, לשוחח בנושאים הקשורים לציונות, לארץ ליהדות ועוד. אהבנו את השירים היפים ואת הריקודים במוצאי שבת.

כמובן שמטרת התנועה הייתה להוציא את הנוער להכשרה לבית-יהושע. ואכן כמה מאתנו הגשימו מטרה זו. להכשרה יצאנו קבוצה גדולה גם מירושלים וגם מתל-אביב אבל רק מתי מעט נשארו.

החיים בקיבוץ היו שונים מאד מחיינו בעיר, במשפחה. גרנו באוהלים ומיד סידרו אותנו לעבודות במטבח, בשדה ובטיפול ילדים. עבדנו 8 שעות כמו כל החברים אף על פי שלא היינו רגילים לכך אבל קבלנו את הכל בהבנה. אהבנו להיות בקיבוץ. חיי החברה היו מאד לרוחנו אף על פי שהוותיקים חשבו תמיד שדרישותנו הן מוגזמות.

אני עבדתי בעיקר בלול. העבודה לא הייתה קלה אבל העדפתי אותה על פני עבודה במטבח או עם ילדים. פה בקיבוץ הכרתי את דוד שתמיד התנדב לעזור לי בעבודה. ביום הולדתי ה- 18 קיבלתי מתנה יפה מדוד – חבילה גדולה של שוקולד. הוא שילם עבורה את כל התקציב השנתי שקיבל אז חבר קיבוץ. לאחר שנה של הכירות נישאנו ברוב עם. לדוד לא הייתה משפחה בארץ פרט לאחות אחת אבל לי הייתה משפחה גדולה וכולם הגיעו לחוג את כלולותנו.

ב- 1950 כשהקיבוץ התפרק עברנו לרמת הדסה ליד טבעון ועבדנו במוסד של עליית הנוער, דוד כמדריך בגן ירק ואני כאם בית. כעבור שנה חזרנו לבית-יהושע כי בינתיים החלו בתהליך הפיכת הקיבוץ למושב. שבע שנים גרנו בחדר קטן ללא שירותים עד שהצלחנו להשלים את בניית הבית. פה נולדו גם שני בנינו גיל וערן.

בהסכמת הבנים, ערן נשאר לגור במשק וגיל בנה את ביתו באריאל. יש לנו חמש נכדות הגורמות לנו נחת רב.

 

 

[חזרה למעלה]      [הוספה למועדפים]       [מפת האתר]       [יצירת קשר]