ארועים מתוכננים  |  הטלפון של מזכירות בית יהושע 09-8997267  |  
 


מסיבת פתיחת הקיץ
9.7.17

בשעה: 17:00
המקום: בריכת השחייה

לפרטים נוספים לחץ כאן


 

התחברות לחברים



 
                                                   רינה נזר - קורות חיים,
 
נולדתי בקרקוב ביוני 1914, לאחר ששה שבועות פרצה מלחמת העולם הראשונה ואבי גויס לצבא האוסטרו-הונגרי למשך ארבע שנים. בדוחק ובמצוקה שהיו אז מנת חלקה של האוכלוסייה האזרחית, גידלו אותי אימי, אחותה וסבתי. כשהייתי בת ארבע חזר אבי מן הצבא והתחילו חיי משפחה נורמאליים. שנות ילדותי ונעורי עברו בבתי ספר פולניים תוך מסירות רבה ללימודים ולאווירה הפטריוטית הפולנית. בשנות ההתבגרות הרגשתי מעין ריקנות ולא ידעתי מהי מטרת חיי.
לפתע בא המפנה: בת דודתי מרים פריי – דרור ז"ל הזמינה אותי לשיחה והציעה לי להצטרף לתנועה הנקראת "אגודת הנוער העברי", שבה היא חברה. היססתי; הורי היו בעלי אוריינטציה שמאלנית (בונד) והתנגדו לציונות וגם אני עצמי לא הייתי שלימה עם הסגנון ההמוני מדי של תנועות הנוער כפי שראיתי אותן ברחובות קרקוב. לבסוף התגברתי ובשעת הערב בשנת 1929 באתי למועדון. מאז חל מהפך בחיי: התחלתי ללמוד עברית, לשמוע שיחות על הארץ ועל הציונות.
הפן האדיאולוגי של "אגודת הנוער העברי" התגבש באותן השנים ושיתוף הפעולה עקב איחודה עם "הנוער הציוני" לא עלה יפה. "הנוער הציוני" דגל בתנועה חזקה בכמותה בעלת אופי חילוני בעוד ההנהגה של "אגודת הנוער" הדגישה את הקשר למורשת הרוחנית של עם ישראל. בקינים בכל הארץ התקיימו חוגים ללימוד תנ"ך, במחנות הקיץ והחורף שמרו על קדושת השבת, על מטבח כשר ועוד.
על רקע זה התחולל פילוג בשנת 1931 ונוצרה "א.ה.ה. עקיבא". בראש בהנהגת "עקיבא" עמדו יואל דרייבלט, יהודה אורנשטיין, משה זינגר, יהודה נזר, יוסף רונדשיין ואברהם זלנפרוינד. הוחלט לצאת לפעילות מאומצת ולהקים קינים ברחבי פולין כולה. קבוצת בוגרים שזה עתה סיימו את לימודיהם התיכוניים התגייסה לפעילות במלוא ההתלהבות ומרץ. הייתי בין הפעילים הללו. נשלחתי לחזק את קיני "עקיבא" בגליציה המזרחית, בשטח שהתנכר ל"עקיבא", במטרה לייסד קינים חדשים ולהדריך קיבוצי הכשרה. פעילות אינטנסיבית זו נמשכה ברציפות כ- 6 שנים משנת 1933 עד שנת 1939. ביקרתי בעשרות כפרים ועיירות ובכולם קראתי לבני הנוער לעלות לארץ. ייצגתי את תנועת "עקיבא" במרכז ארגון "החלוץ". תנאי העבודה היו קשים: התגוררתי בקיבוצי הכשרה בתנאים בסיסיים ביותר, אך הסיפוק שמצאתי בפעילות היה עצום.
בשנת 1938 נפטר אבי ממחלת לב קשה וביקשתי העברה לתפקיד מרכזת בקרבת קרקוב, קששוביצה ובונרקה.
בשנת 1939 נישאתי ליהודה נזר (ניכטהאוזר) מראשי "עקיבא" עורך השבועון "דברי עקיבא" ופרסומים שונים מטעם התנועה. כעבור ששה חודשים מעלייתנו לארץ פרצה מלחמת העולם השנייה ועימה השנאה הנוראה שפגעה קשה בעם ישראל ובשתי משפחותינו. אמי ואחותי הקטנה נשלחו למחנה השמדה בבלז'ץ, אחי שלמה (זיגה) נפל כלוחם / פרטיזן יהודי מטעם תנועת "עקיבא"; אימו של יהודה נספתה במחנה השמדה פלאשוב, אחותו שמה קץ לחייה אחר שבנה היחיד הוטבע במי ויסלה על ידי פורעים פולניים.
בארץ נשלחנו תחילה לקיבוץ "עקיבא" בחדרה, אחר כך לקיבוץ "עקיבא" בפתח-תקווה. עבדנו בפרדסים ובכל מיני עבודות מזדמנות ובשנת 1940 הגענו לבית-יהושע. יהודה עבר כנהג טרקטור ואני נשלחתי להדריך את חניכי "עקיבא" בקן תל-אביב.
שלושת ילדינו נולדו בקיבוץ – שלומית, צבי ושלמה. נשארנו בבית יהושע עד שהקיבוץ התפרק ולאחר כשלוש שנים במושב עקרנו לירושלים.
[חזרה למעלה]      [הוספה למועדפים]       [מפת האתר]       [יצירת קשר]